מלחמת "חרבות ברזל"
בשבת כ"ב בתשרי תשפ"ד, חג שמחת תורה, ה-7 באוקטובר 2023, בשעה 6:29 בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. אדיר היה בדרום אמריקה, ביחד עם דניאל, בת הזוג שלו ב-7 השנים האחרונות, בטיול הגדול אחרי שירות של 5 שנים כקצין לוחם בחטיבת גבעתי.
ברגע שאדיר שמע על מתקפת הטרור ועל הזוועות, בין היתר שמע על נפילתו של מי שהיה מפקד הפלוגה שלו, ידע שהוא חוזר לארץ ויהי מה.
אדיר לא קיבל צו 8. אף אחד לא ביקש ממנו להגיע. אבל בכל זאת, כשפרצה המלחמה, הוא רצה לחזור לארץ מיד. הוא הקים בדרום אמריקה חמ"ל, וכתב לעשרות חברים, חיילים ומפקדים, בשביל לנסות לחזור לארץ כמה שיותר מהר, לקבל צו ושיבוץ למילואים ולהשיג ציוד לחימה.
אף שהתקשה למצוא טיסה שיוצאת לארץ, לא ויתר ומצא טיסת חילוץ שיצאה מפרו. ביום שנחת בישראל – 12 באוקטובר 2023, התייצב למילואים אף שעדיין לא קיבל צו 8, חתם על נשק ועל ציוד לחימה, לבש מדים ונסע לנקודת ההתכנסות של חטיבת גבעתי.
ביום שישי, 27 באוקטובר 2023, נכנס עם גדוד 'שקד' לעזה, כחלק מהכוחות שנכנסו בכניסה הקרקעית הראשונה של צה"ל לרצועת עזה, ושם לחם בגבורה ובתעוזה. עם אומץ ליבו וחוסר הפחד שלו האמין שישוב הביתה לאחר ניצחון במלחמה הצודקת.
בתחילת הלחימה, שובץ אדיר כמפקד נמר פינוי, ביחד עם הרופא של הגדוד. ימים בודדים לאחר מכן הצוות שלו חווה תקלה בנמ"ר, והם יצאו מעזה בחזרה לשטחי הכינוס לתקן אותה. במקביל, ראה הסמג"ד של "שקד" את אדיר, התלהב מיכולותיו וביקש שיעבור אליו. אדיר, שאמר "אין טעם שאבזבז פה את הזמן שלי", רצה להילחם ולהיות קרוב ללחימה, עבר להיות מפקד הנמר של הסמג"ד, ונלחם לצידם.
ביום חמישי 16 בנובמבר 2023 יצא אדיר מרצועת עזה לביתו לכמה שעות בודדות וזכה לראשונה לראות את האחיינית החדשה שלו – שקד. אחיו עוז בישל ארוחה, והמשפחה התכנסה לארוחה כאילו הייתה זו ארוחת שבת. לאחותו ספיר, שהייתה בקורס קצינים באותו זמן, נתן את סיכת המ"מ (מפקד מחלקה) שלו. הוא נפגש גם חברתו דניאל, ראה את החברים מהבית, וביקר את סבו וסבתו, לפני שחזר בערב ללחימה.
ביום ראשון, ה-19 בנובמבר 2023, בשעות הבוקר, במהלך פעילות לחימה בעיר ג'באליה שבצפון הרצועה, נפל אדיר בהיתקלות קשה שהייתה לגדוד, כשבמקביל מפקדים וחיילים רבים נפצעו באירוע הזה. בזכות התושייה שלו ניצלו חייהם.
סרן אדיר פורטוגל נפל בקרב ביום ו' בכסלו תשפ"ד (19.11.2023), בקרב קשה מול מחבלים בשכונת ג'באליה שבעזה. בן 23 בנופלו. אדיר הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במזכרת בתיה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. במסע ההלוויה עמדו בצידי הכביש אלפים מתושבי מזכרת בתיה, נופפו בדגלי ישראל והצדיעו לו במסעו האחרון.
השירות הצבאי
בנובמבר 2018 התגייס לצה"ל, ולאחר שעבר בהצלחה גיבוש, שובץ בסיירת חטיבת "גבעתי" בחיל הרגלים, כפי שתמיד חלם. השירות הצבאי היה חשוב מאוד עבורו.
בכל שלב בלט לטובה ביחסו הרציני, במקצועיות, בביטחון שהקרין, בעשייה ללא פשרות, בכושר הגופני, בסטנדרטים הגבוהים שהציב, ויותר מכול ברעות, בעזרה לזולת וברגישות לכל אחד.
על כן כל מי ששירתו לצידו, פקודיו ומפקדיו סמכו עליו, על תפקודו ועל החלטותיו.
לאחר שנתיים בסיירת גבעתי יצא לקורס קצינים, אותו סיים ביולי 2021. בתום הקורס מונה למפקד מחלקה בפלוגה המסייעת בגדוד "שקד" בחטיבת "גבעתי". חייליו העריצו אותו, העריכו את אדיבותו, את האכפתיות, את ההתעניינות בהם ואת העזרה שהעניק והושפעו לטובה משיחות המוטיבציה שיזם, מהעידוד שלו וגם משיחות הביקורת שנועדו לשפר. "קראנו לך 'החתיך של הפלוגה' לא סתם – עם החיוך הכובש שלך שגרם לכולנו לחייך גם", תיאר אחד החיילים.
לקראת סיום סבב התפקידים התמיין למפקד צוות בקורס קצינים. אדיר לא שאף לקבל תפקיד זה, מפני שהעדיף להישאר בשטח ולהילחם, אך מפקדיו טענו שמשום כך דווקא הוא יועיל כמפקד בקורס, שהרי ביכולתו להחדיר בצוערים מוטיבציה לשירות משמעותי בפלוגה לוחמת. לאחר שהחל בתפקיד זה העביר לחייליו את המסר – "תדאגו לחיילים כמו אימא שלהם, תחנכו אותם כאילו הייתם אבא שלהם, תלמדו אותם כאילו היו האח הקטן שלכם ותקשיבו להם כמו לחבר שלכם".
בתום התפקיד בבה"ד 1, מונה לתפקיד סגן מפקד הפלוגה המבצעית בגדוד "שקד" של חטיבת גבעתי. בשמונת החודשים בתפקיד הוצב עם יחידתו בגוש עציון, באזור שכם וג'נין. אחד מחייליו תיאר אותו כאבא שני שלו – "כל שבת איתך הייתה חוויה, היית מסתכל עליי ועל כולם בגובה העיניים ומקשיב ועוזר בכל מה שצריך".
באוגוסט 2023 השתחרר מצה"ל לאחר חמש שנות שירות חובה וקבע. שבוע לאחר מכן טס לטיול של אחרי הצבא בדרום אמריקה, ושם הצטרף לבת זוגו דניאל. במשך חודשיים הם טיילו יחד, והיא שבה ארצה בתחילת אוקטובר, בעוד אדיר תיכנן להמשיך לטייל שם במשך כחצי שנה.
על אדיר
אדיר, בנם של דינה ואברהם, אח של עדן עוז וספיר, בן הזוג של דניאל, נולד ביום ח' בשבט תש"ס (15.1.2000) במזכרת בתיה.
אדיר גדל והתחנך במזכרת בתיה. למד בבית הספר היסודי על שם הרצוג ובתיכון על שם רבין.
בהיותו סקרן אהב להתנסות בדברים חדשים, השתתף במגוון חוגים, העמיק בתחביבים וצפה בסדרות טלוויזיה של טבע והמצאות. כרודף הרפתקאות אהב לטייל, לחקור ולגלות מקומות חדשים. אדיר היה נער חברותי, בכל הזדמנות בילה עם חבריו, והם אהבו והעריכו אותו. הוא כיבד כל אחד והגן על החלש. את דניאל, בת הזוג שלו למשך שבע שנים, הכיר בבית הספר.
אדיר היה ספורטאי מצטיין ואהב מאוד כדורגל. עד גיל שש-עשרה הוא שיחק בליגות בקבוצות מקצועניות, כאשר חבריו לקבוצה כינו אותו "פורטו", כינוי שדבק בו גם בשירות הצבאי. גם לאחר שפרש ממשחק תחרותי המשיך לשחק עם חברים בשכונה, ובתקופת השירות הצבאי שיחק עימם בשבתות וארגן משחקים בבסיס. אדיר אהד את קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב, הלך וצפה במשחקים בקביעות בארץ ואף בחו"ל.
כאדם מסור מאוד למשפחתו, לא החמיץ אדיר ארוחות ערב שבת כל עוד הדבר היה תלוי בו. הוריו ואחיו העריצו אותו והתגאו בו. עבור אחותו הצעירה שימש מודל לחיקוי, ואחיינו אהב אותו ושמח על קרבתו.
בחור יפה תואר עם חיוך כובש, נהג ברגישות, בטוב לב ובאכפתיות כלפי הזולת. "כל מי שהכיר אותו, התאהב בו מייד", כדברי הוריו. ידע להצחיק את סובביו, בלט בנתינה וניחן בצניעות, בתחכום, בנחישות, בכוח רצון ובדבקות במטרה ובערכים. בכל מסגרת חשוב היה לו להיות הטוב ביותר ביחס לאחרים וביחס ל"עצמו של אתמול", כפי שתיארו זאת הוריו. תמיד שאף להשתפר, לשנות, להוביל ולהצטיין. כדברי אימו, "לא הסתפק בדרך טובה, תמיד סלל דרך טובה יותר". כמנהיג אמיתי אהב לקרוא תיגר, לא התפשר, חיפש אתגרים, שאל שאלות והטיל ספק.
תודה
שאתם קוראים את הסיפור של אדיר וזוכרים אותו בכל יום